על תנועה, תנומה, שיקום ויוגה תרפיה

כאשר מופיעים כאב, פציעה או מגבלה בתנועה, רוב האנשים חושבים באופן אוטומטי על פיזיותרפיה. זו בחירה טבעית לחלוטין. פיזיותרפיה היא כלי מקצועי וחשוב שעוזר לאנשים רבים לחזור לתפקוד, להתאושש מפציעות ולשפר את איכות החיים שלהם. לעומת זאת, יוגה תרפיה עדיין אינה מוכרת מספיק בישראל. רבים כלל לא יודעים שמדובר בתחום טיפולי מבוסס ומעמיק, שיכול להוות מענה מצוין למגוון רחב של מצבים, החל מכאבי גב וברכיים ועד שיקום לאחר פציעות, ניתוחים או התמודדות עם כאב כרוני. ההבדל המרכזי בעיניי אינו טמון בתר

אם יש דבר אחד שלמדתי לאורך השנים בעבודה עם אנשים המתמודדים עם כאב, זה שכאב הוא כמעט אף פעם לא רק הסיפור של המקום שכואב. אנשים מגיעים אליי בגלל הגב, הברך, הכתף או הצוואר. לפעמים מדובר בפריצת דיסק, לעיתים בפציעת ספורט, ולעיתים בכאב שנמשך כבר שנים בלי סיבה ברורה. אבל ככל שהעמקתי בתחום היוגה תרפיה והמשכתי לעבוד עם אנשים, הבנתי שהכאב עצמו הוא רק חלק מהתמונה. מאחורי הכאב יש אדם. אדם שלפעמים איבד אמון בגוף שלו. אדם שחושש לזוז כי כל תנועה עלולה לכאוב. אדם שכבר ניסה לא מעט דברים, קיבל

כשאנשים חושבים על שיקום, הם בדרך כלל מדמיינים עבודה קשה. אפילו סיזיפית. תרגילים שצריך לבצע. חזרות שצריך לספור. משימות שצריך לסמן עליהן וי. במקרים רבים זה באמת חלק מהתהליך, אבל לאורך השנים שמתי לב למשהו מעניין: לא תמיד הבעיה היא לדעת מה צריך לעשות. הבעיה היא להתמיד. רוב האנשים יודעים שהם צריכים לנוע יותר, להתחזק, לבצע את התרגילים שקיבלו או להשקיע זמן בהחלמה. אבל החיים קורים. העבודה, המשפחה, העייפות והעומס היומיומי נכנסים לתמונה, ולאט לאט התרגול נדחק הצידה. כאן בדיוק נכנסת ההנא

אחד הדברים שאני הכי אוהבת בעבודה עם בני ובנות הגיל השלישי הוא לגלות שוב ושוב כמה מהסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו על גיל הם פשוט לא נכונים. נכון, הגוף משתנה עם השנים. השרירים מאבדים מכוחם, שיווי המשקל דורש יותר תשומת לב, טווחי התנועה מצטמצמים לעיתים, וההתאוששות כבר לא תמיד מהירה כפי שהייתה בגיל עשרים. אבל זה לא אומר שהגוף מפסיק ללמוד, להשתפר או להתחזק. להפך. לאורך השנים פגשתי אנשים שהתחילו לנוע בצורה מודעת דווקא בגיל שבו חשבו שכבר "מאוחר מדי". אנשים ששיפרו את שיווי המשקל שלהם,

אחד הדברים שאני שומעת לא מעט מאנשים אחרי ניתוח הוא: "עשיתי את הניתוח. עכשיו רק צריך לחכות שהגוף יחלים.". נכון, הגוף זקוק לזמן כדי להתאושש. רקמות צריכות להחלים, נפיחות צריכה לרדת, והאזור המנותח צריך לחזור בהדרגה לתפקוד. אבל אנחנו צריכים כל הזמן לעזור לגוף, ולא לחכות בצורה סטטית. לעיתים במשך חודשים, ואפילו שנים, הגוף פיתח דפוסי פיצוי שונים. אזורים מסוימים עבדו קשה יותר כדי להגן על האזור הכואב, התנועה השתנתה, והביטחון בגוף נפגע. גם כאשר הניתוח עבר בהצלחה, הדברים האלה לא תמיד נעל

"פריצת דיסק". יואו, איזה פחד! אני רואה את זה שוב ושוב. אדם מגיע עם תוצאות של MRI או CT, קורא את המילים "בלט דיסק", "פריצת דיסק" או "שינויים ניווניים", ומיד מתחיל לדמיין את הגרוע מכל. פתאום כל תנועה מרגישה מסוכנת. כל כאב הופך לסימן אזהרה. לפעמים אפילו מתחילים להאמין שהגב פגום, חלש או שביר. אבל המציאות הרבה יותר אופטימית עם יוגה תרפיה :) לאורך השנים פגשתי אנשים עם פריצות דיסק שחזרו לרוץ, לשחות, לטייל ולעסוק בספורט. מנגד, פגשתי אנשים שסבלו מכאבי גב משמעותיים למרות שבבדיקות לא נמ

במשך שנים רצתי כמעט כל יום. הריצה הייתה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. זמן לחשוב, לנשום, להתאוורר ולהרגיש חזקה בגוף. ואז הגיעה פציעת בברך. כמו הרבה אנשים פעילים, גם אני ניסיתי בהתחלה להתעלם. לנוח קצת, לחזור, לנוח שוב, לקוות שזה יעבור מעצמו. אבל בשלב מסוים כבר לא יכולתי לרוץ בכלל. במבט לאחור, אני מבינה שהדבר הקשה ביותר לא היה הכאב עצמו. היה קשה להתמודד עם התחושה שהגוף, שתמיד היה שם בשבילי, פתאום לא משתף פעולה. דווקא מתוך התקופה הזאת התחלתי ללמוד להקשיב לגוף בצורה אחרת. עד אז הסתכלת

כאשר משהו כואב לנו, אנחנו רוצים שייפסק כמובן. אחת ההתגובות הטבעיות היא להפסיק לזוז. אם כואבת הברך, ננסה לא לדרוך עליה. אם הגב נתפס, נימנע מהתכופפות. אם הכתף כואבת, נתחיל להשתמש בה פחות ופחות. בטווח הקצר זה הגיוני לחלוטין. הגוף מבקש הגנה ומנוחה. אבל כאשר ההימנעות מתנועה נמשכת לאורך זמן, עלול להיווצר מעגל שקשה לצאת ממנו. פחות תנועה מובילה לירידה בכוח, לירידה בגמישות, לעלייה בנוקשות של השרירים והמפרקים ולפעמים גם לירידה בתחושת הביטחון בגוף. זרימת הדם פוחתת, התנועה נעשית מוגבלת י

כשאני מספרת לאנשים שאני יוגה תרפיסטית, הרבה פעמים אני נתקלת במבט מעט מבולבל. "זה כמו יוגה?" "זה טיפול?" "צריך להיות גמיש בשביל זה?" האמת היא שאני מבינה את הבלבול. למרות שיוגה תרפיה קיימת כבר עשרות שנים בעולם ונלמדת במוסדות רפואיים ואקדמיים שונים, בישראל עדיין לא הרבה אנשים מכירים אותה. בפשטות, יוגה תרפיה היא שימוש בכלים של היוגה לצורך שיפור תפקוד, התמודדות עם כאב, שיקום תנועתי ותמיכה במצבים בריאותיים שונים. אבל מבחינתי, ההגדרה הזאת עדיין לא מספרת את הסיפור המלא. כי יוגה תרפיה

אחת השאלות שאני נשאלת הכי הרבה היא: "מה התרגיל הכי טוב לכאבי גב?" או: "יש לך תרגיל לברך?" אני מחייכת, כי מאחורי השאלה הפשוטה הזאת מסתתרת הנחה מאוד נפוצה: שאם לשני אנשים כואב באותו מקום, כנראה שהם צריכים לעשות את אותו הדבר. אבל הגוף לא עובד באופן הזה. לאורך השנים פגשתי אנשים רבים שסבלו מכאבי גב. חלקם היו רצים, חלקם ישבו שעות מול מחשב, חלקם היו אחרי לידה, חלקם אחרי פציעה, וחלקם פשוט חיו במשך שנים עם מתח ולחץ שהצטברו בגוף. לכולם כאב הגב. לכל אחד סיפור אישי משלו. יש מי שזקוק לחיז