פריצת דיסק, בלט דיסק וכאבי גב: למה אני פחות מתעניינת במה כתוב בבדיקה ויותר באדם שמולי

"פריצת דיסק". יואו, איזה פחד!

אני רואה את זה שוב ושוב. אדם מגיע עם תוצאות של MRI או CT, קורא את המילים "בלט דיסק", "פריצת דיסק" או "שינויים ניווניים", ומיד מתחיל לדמיין את הגרוע מכל.

פתאום כל תנועה מרגישה מסוכנת. כל כאב הופך לסימן אזהרה. לפעמים אפילו מתחילים להאמין שהגב פגום, חלש או שביר. אבל המציאות הרבה יותר אופטימית עם יוגה תרפיה :)

לאורך השנים פגשתי אנשים עם פריצות דיסק שחזרו לרוץ, לשחות, לטייל ולעסוק בספורט. מנגד, פגשתי אנשים שסבלו מכאבי גב משמעותיים למרות שבבדיקות לא נמצא כמעט דבר.

לפעמים האבחנה משתקת הרבה יותר מהכאב, והמיינד מכניס את הגוף לסטרס כרוני שפוגע בבקצה ההחלמה ותהליכי הריפוי הטבעיים. ואז גם עלולים להכניס משככי כאבים חזקים (אני לא נגד, אבל בראייה מפוכחת ושלמה וכחלק מכל תהליך הריפוי. הורדה של כאב - גם כשיש חום, היא לעיתים צעד חשוב ביצירת תנאים להמשך הטיפול בגורם).

כאבי גב יכולים להופיע מסיבות רבות. לעיתים מדובר בעומס מצטבר, לעיתים בחולשה של אזורים מסוימים, לעיתים בתקופות של מתח ולחץ, ולעיתים בעקבות פציעה או אירוע רפואי. גם כאשר קיימת פריצת דיסק או בלט דיסק, התמונה לרוב מורכבת הרבה יותר מהממצא עצמו.

מהניסיון שלי, אחד האתגרים הגדולים ביותר הוא לא רק הכאב. זה הפחד מהכאב.

כאשר הגב כואב, אנחנו מתחילים לזוז פחות. נמנעים מהתכופפות, מהרמת משקל, מספורט או אפילו מהליכה. באופן טבעי אנחנו מנסים להגן על עצמנו. זו אחת הסיבות שאני מאמינה כל כך בכוחה של תנועה מותאמת.

לא תנועה בכוח ולא התעלמות מכאב, אלא תנועה מדויקת שמכבדת את המקום שבו הגוף נמצא כרגע. תנועה שמחזירה בהדרגה זרימת דם, גמישות, כוח וביטחון.

גם לנשימה יש כאן תפקיד חשוב. אנשים רבים אינם שמים לב לכך שכאשר הגב כואב, הם מתחילים להחזיק מתח בגוף ולנשום בצורה שטחית יותר. לאורך זמן זה עלול להוסיף עוד שכבה של נוקשות ועומס.

כאשר משלבים תנועה, נשימה והקשבה לגוף, לעיתים קרובות מתרחש שינוי משמעותי. לא משום שהבעיה "נעלמת", אלא משום שהגוף מתחיל למצוא דרכים טובות יותר להתמודד, להסתגל ולהחלים.

היוגה תרפיה שאני מעבירה לא בהכרח תשים את כל הפוקוס על הבעיה - "מה לא בסדר בגב?", אלא מהשאלה "מה האדם מולי רוצה לחזור לעשות בחופשיות מבלי להרגיש או לחשוב על כאב".

אולי הוא רוצה לחזור לרוץ.

אולי לשחק עם הנכדים.

אולי לגלוש.

אולי פשוט לקום מהמיטה בבוקר בלי לחשוב על הגב.

משם מתחילים.

לא מהפחד. לא מהממצא. אלא מהאפשרות לחזור לתנועה.

כי ברוב המקרים, הגב חזק הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. לפעמים הוא פשוט זקוק לזמן, לתנועה הנכונה ולמעט יותר אמון ביכולת שלו להשתקם.